מתוך: "מאמרים על ירושלים" > "משוט בירושלים"
הארמון (בית יהודיוף)
בית יהודיוף נמצא בשכונת הבוכרים ברחוב עזרא 21.
אלישע יהודיוף היה בן למשפחת סוחרים ובעל בית מסחר גדול לטכסטיל באוזבקיסטן. בשנת 1900 בעת אחד מבקוריו בארץ נשא לאשה את מלכה – ביתו של ישראל חפץ, בנו של דוד חפץ – ראשון העולים מבוכרה שהשתקע בירושלים.
הבית נבנה בערך בין השנים 1905 – 1910 על ידי ישראל חפץ עבור חתנו אלישע יהודיוף ודוד יהודיוף אחיו ושותפו לעסקים של אלישע, שכן האחים יהודיוף גרו אז בקוקנד שבאוזבקיסטן.
הבית הוא בניין מלבני מפואר מאד ויש בו שתי קומות ולצידו מבנה תת קרקעי. אורך הבית 55 מטר ורחבו 20 מטר. אל הבית אפשר להיכנס דרך כניסה שנמצאת במרכז הבניין או דרך גרם מדרגות כפול בצידו המזרחי. לאורך המבנה מסדרון רחב כאשר החדרים נמצאים משני צידיו. ריצפת המבנה צבעונית עם אריחים צבעוניים היוצרים דגמים שונים. הקירות מעוטרים בציורים פרי מכחולו של הצייר שמואל מלניק. בציורים אפשר לראות: סמלי 10 השבטים, פרחים, בעלי חיים, ציורי נוף, מגיני דוד ועוד. בקומה שניה שני אולמות אירוח. האחד שימש כבית כנסת בעת ששהה בבית בית היתומים בלומנטל. היום יש באולם זה ספריה. החדר השני נושא מעליו פירמידת זכוכית הניתנת להזזה על גבי מסילות ושם היתה הסוכה, כאשר לצורך הקמתה, כל מה שהיה צריך לעשות הוא להזיז את הגג ולשים במקומו סכך. (הרברט סמואל – הנציב העליון היה אחד האושפיזין בסוכה זו).
על הגג ישנם גביעי אבן המעטרים אותו.
עגנון בספרו "שירה" מביא אגדה וטוען שהבית נבנה עבור המשיח:
" גדול שבכולם היה הבית המפואר שנבנה לשם המלך המשיח, שכשיבוא משיח צדקנו יבוא לירושלים תחילה ויבואו האבות והזקנים והמלכים והשרים ואנשי כנסת הגדולה להקביל פניו ועמהם צדיקים רבים ונכבדים, והכינו להם אחינו עולי בוכרה בית גדול וטוב"
בשנת 1914 הגיע אלישע עם כל משפחתו לביקור בירושלים. המשפחה התגוררה אצל משפחת חפץ בעוד הבן – יצחק התגורר בבית ולמד בגימנסיה העברית. לאחר שאלישע ובנו בכורו חזרו לקוקנד לטפל בעסקים נותרו יתר בני המשפחה אצל חפץ, שם גם נולד בן הזקונים. עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה גורשה המשפחה מהארץ בטענה שהם נתיני מדינת אויב. הבית שהתרוקן נתפס על ידי התורכים ושימש כמפקדה צבאית.
אחרי מלחמת העולם הראשונה אירחו חברי אגודת "מכבי" מאות חיילים יהודים מצבאו של אלנבי לסדר הפסח. ומספר מנשה מני על כך:
"… עם צאת התורכים נתפנה הארמון והוצע לארח בו את הצבא היהודי שבחזית לימי החג. מיד גויסו צעירות וצעירים ובעלי מלאכה בכל המקצועות על מנת להחזיר לבית…. את צורתו המקורית והמפוארת, ולעשותו ראוי לתפקידו……נערך סדר פסח שדוגמתו לא ראתה ירושלים. החיילים למאותיהם הסבו ליד שולחנות ערוכים…מקושטים בפרחים ובכלים נאים שהובאו ממלון אמדורסקי. חברי אגודת "מכבי" וחברותיו שימשו כמלצרים…. בראש השולחן, ליד הרב הצבאי שניצח על הסדר, ישבו האדון נורמן בנטויץ' (היועץ המשפטי של ממשלת המנדט), אדוין סמואל (בנו של הרברט סמואל – הנציב העליון הבריטי הראשון) וכמה מהקצינים היהודים ומרבני העיר, ואלה הוסיפו הוד והדר לסדר פסח זה."
כחדשיים אחר כך (24/5/1918) הוזמן הגנרל אלנבי להיות אורח הקהילה היהודית בירושלים. קבלת הפנים היתה בארמון. מספר על כך חיים וייצמן במכתב לאשתו:
"קיבלנו את פניו ברובע הבוכרי היהודי, בבית פרטי הפנוי בשעה זו. הוא בא ועימו בני לוויתו. במרכבה הראשונה נסעו: אלנבי, מושל ירושלים סטורס ואנוכי, אחרינו באו האחרים. ברחובות הסתדרו שורות של ילדים שהמטירו עלינו פרחים. הסדר היה מופתי, וההמון באלפיו התנהג להפליא. לא היתה כל משטרה ועל הסדר שמרו חברי ה"מכבי", כלומר – האגודה העברית להתעמלות. הוא נתקבל בשירים עבריים, ואחר כך ברכוהו תחת כיפת השמיים שניים מזקני הרבנים: הרב אליהו פניז'ל הספרדי והרב נחום וולנשטיין האשכנזי, בשם העיר, ואני בשם ועד הצירים. הגשתי לו ספר תורה קטן. הוא היה נרגש ונפעם עד כדי דמעות ממש, והשיב בנאום לבבי ביותר. לאחר מכן היה תה, מוזיקה, והכל התנהל כשורה וללא פגם, וכולם התפזרו במצב רוח מרומם. היתה זו הפגנה נהדרת בירושלים."
בניהמשפחה ברחו מקוקנד עם פרוץ המהפכה הבולשביקית שרוקנה אותם מנכסיהם. הם הגיעו לארץ בדרכים שונות. ראשונה הגיעה בחורף 1921 אשת אלישע עם חלק מהילדים. אלישע עצמו לא הורשה לצאת מבוכרה שלשם ברח, והצליח לצאת במרמה רק בסוף שנת 1922. שותפו ואחיו – דוד נפטר בבוכרה, אשתו ומשפחתם עלו אף הם מאוחר יותר. אלישע נפטר בבית בשנת 1940. המשפחה המורחבת עזבה את הבית לאט לאט עד למלחמת השחרור. בעת שהמשפחה גרה בבית הושכרה ברוב השנים הקומה התחתונה לגופים שונים. תחילה לבית היתומים "ציון" של הרב בלומנטל אשר שכרו את כל הבניין לפני עלית המשפחה לירושלים.
ב – י"ד אדר א' תרפ"א (1921) התקיימה ועידת ייסוד הרבנות הראשית בבית יהודיוף. בועידה זו נבחרו הרבנים הראשיים הראשונים: הרב קוק – לרב אשכנזי ראשי והרב יעקב מאיר לרב הספרדי הראשי ה – "ראשון לציון".
רחל – נכדתו של הרב מאיר התחתנה עם יצחק יהודיוף בנו של אלישע יהודיוף.
בשנת 1923 עזב בית היתומים את הבניין ובמקומו נכנס "תלמוד תורה לבנות שפיצר" בהנהלתה של חנה שפיצר, וכותב ישעיהו פרס בספרו "100 שנה בירושלים":
"רוח "המזרחי" ברצותה לגשר בין העבר ובין העתיד ולמשוך לתוך מערכותיה את חוגי החרדים, התחילה בפעולה חינוכית בירושלים. היא בחרה ב"חדר" פרטי שבו למדו הבנות קרוא וכתוב לפי השיטות הישנות נושנות בשפת אידיש, והפכה אותו לבית ספר עברי בהנהלת בעלת ה"חדר" חנה שפיצר. בית ספר זה שנפתח בבית גדול ומפואר בבתי הבוכרים, משך אליו תלמידות רבות מחוגי החרדים, שנמנעו עד אז מלשלוח את בניהם ובנותיהם לבית הספר המודרני."
בשנת 1929 הביאה חנה שפיצר את ביתה שושנה לגור בבניין. זו נשאה לדוד רזיאל – מפקד האצ"ל בירושלים ולימים מפקד ארגון האצ"ל וכך נהפך המקום, מבלי שהמשפחה ידעה על כך, למרכז מחתרתי שבו נפגשו אנשי האצ"ל ובו גם התאמנו. על הבניין אפשר לראות עד היום גרפיטי: "הלאה האימפריאליזם האנגלי".
אחרי קום המדינה היו בבית מוסדות חינוך שונים כמו בית ספר "מוריה" לבנים.
כיום יש בבניין שני בתי ספר חרדים לבנות אחד בכל קומה.
הארמון הבוכרי נמצא באתר גם ב – "סיור בשכונת הבוכרים"